עבדאללה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

פסק דין

1.התובע יליד 15.6.1970, נפגע בתאונת דרכים ביום 12.10.06. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף אשר נגרמו לו כתוצאה מאותה תאונה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

2.התובע שירת כשוטר. התאונה ארעה שלא במסגרת עבודתו. לאחר התאונה הובהל לבית החולים נהריה שם אובחנו פגיעות שונות וביניהן שבר בחלויה 4 C. התובע אושפז למשך 12 ימים. לאחר מכן שהה תקופה ארוכה באי כושר מלא מעבודה והוא נזק למשך תקופה ארוכה למכשיר HALLO.

3.ביום 31.8.07 בניגוד לרצונו פרש התובע משורתו במשטרה לאחר שוועדה רפואית קבעה כי אינו כישר גופנית לבצע את תפקידו. לטענת התובע אינו עובד ואינו יכול לעבוד מאז התאונה.

4.מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט לבחון את שאלת שעור נכותו של התובע בתחומי הרפואה האורטופדית, והפסיכיאטרית.

5.בתחום הרפואה האורטופדית מונה ד"ר רנד אשר קבע בחוות דעתו כי קיים תעדו לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי של התובע עוד לפני התאונה הנדונה אולם, ד"ר רנד מציין כי ברור שהפגיעה העיקרית והמשמעותית שגרמה לרוב נכותו כיום בגין עמוד השדרה הצווארי היא השבר והניתוח שעבר בעקבות הפגיעה בתאונה נשוא תובענה זו. ד"ר רנד קובע כי יש ליתן תובע 10% נכות בגין מצב אחרי שבר בחוליה עם תזוזה ניכרת. וכן 25% נכות נוספים בגין הגבלה בינונית – קשה בטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי, ביחס לנכות זו הוא קובע כי יש לנכות 1/4 בגין מצב קודם.

בתשובה לשאלות הבהרה הוסיף המומחה גם 2.5% נכות בגין צלקות ניתוחיות בקדמת הצוואר המצויות במקום גלוי לעין.

6.בתחום הרפואה הפסיכיאטרית מונה ד"ר טארק פהום אשר חיווה דעתו כי התובע סובל מהפרעה הסתגלותית עם מרכיבים רגשיים הוא סובל בנוסף מפוסט טראומה בקשר סיבתי ישיר עם התאונה הנדונה. הוא קיבל טיפול לא סדיר והתלונות ממשיכות. המומחה קובע כי על פי חוות דעתו יש להעניק לתובע 10% נכות נפשית עקב התסמונות הנ"ל.

7.התובע טוען כי נכותו התפקודית של התובע עולה בהרבה על זו הרפואית וכי למעשה סובל הוא מחוסר יכולת לשוב לכל עבודה עד כדי 100% הפסד השתכרות. לעומתו טוענת הנתבעת כי התובע סבל עוד לפניה תאונה ממצאים שונים בגב ובצוואר. כי עדותו של התובע אינה אמינה. אין עדות לתלונות פסיכיאטריות עד לאחר תחילת הדיון תיק זה והן תולדה של תיק זה. כן טעונת היא כי שתי הנכויות שקבע ד"ר רנד בתחום האורטופדי הינן מקבליות וחופפות ומדובר בכפל נכויות בגין אותה מגבלה.

8.נשמעו ראיות. התובע הגיש תצהירו וכן תצהיר עד מטעמו המעיד אודות השתכרותו הצפויה של התובע אילו לא פרש מן המשטרה. שניהם נחקרו בחקירה נגדית. כמו כן הוגשה תעודות עובד ציבור של משטרת ישראל ביחס לזכויותיו של שוטר בשירות ושוטר שיצא לפנסיה מוקדמת וכן תעודת עובד ציבור ביחס לפדיון ימי המחלה של התובע. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

9.בטרם אדון לגופה של התביעה אתייחס בקצרה לשאלת עדותו של התובע. בזהירות המתבקשת אעיר כי ניכר היה כי עדותו של התובע מגמתית ועובדה זו גורמת לקושי ניכר לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו. התובע טען הן בפניה מומחה הרפואי אשר בדק אותו והן בתצהיר תשובות לשאלון כי אל היו לו בעיות רפואיות לפני התאונה וכי לא דבל ממגבלות. עיון במסמכים הרפואיים שהוגשו מלמד כי לתבוע תלונות רבות בעברו על כאבי גב. עוד ניתן ללמוד כי התובע עבר מספר תאונות ואף ניהל בבית המשפט שני תקיים בגין פיצויים עבור נזקי גוף. כל אלה נעדרו מהצהרותיו השונות. בבית המשפט השיב כי אותן תאונות היו תאונות מזעריות. איני מקבלת עדותו זו. אחת משתים או שבחר אז להעצים את פגיעותיו, או שמבקש הוא היום להמעיט מאותן פגיעות. בכל מקרה מבקש הוא אז או עתה לקבל יותר מאשר מגיע לו. (רה פרוטוקול עמ' 16 ואילך).

התובע מאשר כי נשלח לטיפולי פיזיוטרפיה בעקבות אותן תאונות ובעקבות אחת מהן אף ביצע 12 טיפולי פיזיוטרפיה. למרות זאת אינו זוכר כלל וכלל בגין אילו כאבים או מגבלות בגוף ביצע את אותם הטיפולים. ממה סבל. הדבר אינו הגיוני בעיני. ואין לי אלא להעלות את אותם שני הסברים שפרטתי לעיל. גם המומחה רפואי ד"ר רנד אשר בדק את התובע ורשם מפיו כי לפני התאונה לא סבל מכאבים ומגבלות מצא לנכון להפחית 1/4 מן הנכות שקבע בגין מגבלות בתנועות הצוואר למצבו הקודם.

נכויות

10.הנני מאמצת את חוות דעתו של ד"ר רנד.

אינני מוצאת כי מדובר בכפל נכויות ולטעמי ד"ר רנד הסביר זאת אף בחוות דעתו ובתשובותיו שללאות ההבהרה.. 25% נכות ניתנו בגין המגבלה בצוואר. השבר לכשעצמו אינו יוצר רק מגבלה בצוואר הוא משפיע בדרכים נוספות.

המומחה מסביר בתשובה לשאלה 12 כי על פי תקנות המל"ל יש סעיף המתייחס למצב של שבר ללא הגבלה בתנועות. כלומר יכול להיות מצב רפואי בו על אף קיומו של שבר אין הגבלה בתנועות אך יחד עם זאת מצב זה מעניק נכות. לעניין זה אפנה לחוות דעתו בה הוא מסביר כי השבר גורם לסיכון של 2% בכל שנה להתפתחות בעיה בדיסק סמוך.

לפיכך, מוצאת אני כי הנכות הרפואית מכילה את שתי הנכויות 25% בגין הגבלה בתנועות הצוואר ו-10% בגין השבר בחוליה. אולם, הנכות התפקודית הינה הנכות בשעור 25% בלבד, בניכוי 1/4 בגין מצב קודם. המבטאת את המצב התפקודי, המגבלות בתנועות.

באשר למצבו הקודם של התובע שם ליבו לכך גם המומחה, ואכן הפחית 1/4 בגין מצב קודם. איני מוצאת כי יש להפחית מעבר לכך, כי כפי שהמומחה ציין, אין להשוות את הפגיעות הקודמות כפי שמשתקפות בתיעוד הרפואי, בהתעלם מדברי התובע, לבין זו אשר נגרמה כתוצאה מתאונה זו.

11.באשר לנכות הפסיכאטרית מאמצת אני גם כן את חוות דעת המומחה ד"ר טארק פאהום. נכון הוא כיה דבר בעייתי יותר כאשר מדובר בתובע אשר קיים קושי לקבוע ממצאים עובדתית על סמך עדותו. בדיקה פסיכיאטרית מבוססת בין היתר על התרשמות מן התובע ועל מסירת עובדות סובייקטיביות על ידו. העניין בעייתי אצל תובע מגמתי. יחד עם זאת, ישנן עובדות אשר לא ניתן להכחישן. התובע עבד עד לתאונה כשוטר המשרת במשטרת ישראל ועבודתו מבוססת בין היתר על השימוש שהוא עושה בגופו. מאז התאונה חייו השתנו. הוא פרש משירות במשטרה.

חוות דעתו של ד"ר טארק פאהום אינה נסמכת רק על שני מסמכים פסיכאטריים כפי שמציין ב"כ הנתבעת, אלא ובעיקר על הבדיקה אשר בפניו.